יום ראשון, 6 באוגוסט 2017

מהי הדרך הנכונה ללמד את ספר ירמיהו?

ירמיהו של רמברנדט
מתוך: ויקיפדיה
בליל תשעה באב ניגש אלי אחד מהנערים בקהילה ובפיו שאלה: "איזה פרקים מספר ירמיהו מותר ללמוד היום?"
הסתכלתי עליו, ורציתי לשאול אותו: תגיד, לא למדת ספר ירמיהו בבית הספר רק לפני שנה או שנתיים? אתה היית אמור להיות מסוגל לענות על השאלה הזאת בעצמך.
אך מכיוון שתשעה באב אינו יום של התדיינויות, עניתי לו כמבוקשו.
עם זאת, השאלה לא הפסיקה להציק לי.
כשאני למדתי את ספר ירמיהו בתיכון השיטה היתה שמתחילים בפרק א' ומתקדמים לפי הפרקים, כשתפקיד המורה הוא לדאוג שהתלמידים יבינו מילים קשות (לדוגמא: מה זה אשפתו?) ע"י עיון במפרשים על הדף וקצת יכירו מבנה אקרוסטיכון (אני בטוח שיש מהקוראים שעד היום לא בטוחים לגמרי מה זה). בשיטה הזאת לומדים בדרך כלל מספר פרקים לא רב, בודאי שלא מספיקים את כל הספר, והתחושה שהתלמיד יוצא איתו הוא: מדובר בספר משעמם נורא, קשה להבנה, שאותו מסר חוזר בכל הפרקים.
משום מה, על אף שזרמו מאז לא מעט מים בירדן, יש לי תחושה שבמקומות רבים עדיין מלמדים באותה שיטה.
בשורות הבאות אציע איך לדעתי צריך ללמד את ספר ירמיהו.
פשוט וברור שאי אפשר להתחיל ללמוד ירמיהו מבלי להכיר את הפרקים האחרונים של ספר מלכים. לכן, הייתי מתחיל ללמוד את פרק א' בירמיהו, פרק החניכה של הנביא, ובמקביל קובע לשיעור הבא בוחן על ארבעת הפרקים האחרונים של מלכים. אפשרות אחרת, לעשות בשני השיעורים הראשונים עבודת כיתה על ארבעת הפרקים האחרונים של מלכים ורק בשיעור השלישי ללמוד יחד את פרק א' בירמיהו.
בשיעור שלאחר לימוד פרק א' והפרקים האחרונים של מלכים, הייתי מסכם בפני התלמידים את המצב הגיאו-פוליטי ששרר באזור בתקופת ירמיהו, תוך כדי שמזכירים את הארועים המרכזיים שארעו בשנים הללו: מות יאשיהו, חורבן הבית, רצח גדליה וכד'. התלמידים צריך לחוש את המצוקה ששררה באותה תקופה ולהבין מעצמם שרוב הנבואות היו נבואות פורענות קשות. אפשר לרפרף בפרקים מא' עד כ"ט ולתת דוגמאות לנבואות וביטויים קשים שהנביא משתמש בהם כדי לתת תחושה על התקופה.
עוד באותו שיעור, ומקסימום בשיעור שלאחריו אני ממליץ לדלג לפרקי הנחמה ל'-ל"א, ולהמשיך בשיעורים הבאים ללמד מפרק ל"ב עד סוף הספר (אפשר טיפה לדלג בנבואות על העמים מפרק מ"ו-נ"א).
אחרי שראינו את סוף הספר, אפשר לחזור לתחילת הספר, חזרה לפרק ב'. יש כמובן צורך לחזור ולהזכיר את הפרקים האחרונים של ספר מלכים, ואולי אף לערוך בוחן נוסף על פרקים אלו לקראת לימוד התחלת הספר.
מכאן אפשר לחזור ללימוד המסורתי והמתיש של לימוד הפרקים על הסדר, מפרק ב' ואילך. עם זאת, בהתקרב סוף השנה, נאמר מאחרי פסח, לדלג לפרק כ"ו, תוך הדגשה לתלמידים שתוכן הפרקים שדילגו עליהם כולם נבואות פורענות, מאותו הסגנון פחות או יותר של הפרקים מפרק ב' עד הפרק שהצליחו להגיע אליו.
בפרקים מכ"ו-כ"ט התלמידים צריכים לחוש את המצוקות שירמיהו חש – זה כבר לקראת סוף השנה ומשימות כמו הצגת תלמידים שימחישו את הפרקים הללו, או עבודת סיקור עיתונאי על המתחים בין הנביא לשאר הדמויות המתוארות בפרקים הללו, יתאימו מאד.

יתכן ויהיו מורים לתנ"ך שיקראו את דבריי ויאמרו לעצמם: הנה עוד אחד שיושב לו על הספה בסלון ביתו ומייעץ לנו איך ללמד. אני מציע להם במקום האמירה הנ"ל, את האמירה הבאה: הנה עוד אחד שבשנותיו בתיכון, כשהמורה לתנ"ך חשב שהוא מלמד את ספר ירמיהו, לא למד כלום מהספר, ועתה הוא השקיע וכתב 500 מילה איך לדעתו אם היו מלמדים בשיטה אחרת הוא היה יכול לקבל מזה המון.


אין תגובות: