יום ראשון, 14 במאי 2017

בנה ביתך - לרגל יובל שנים לנצחון מלחמת ששת הימים

ראו גם: הכותל - לרגל יובל שנים לנצחון מלחמת ששת הימים

ניתן לומר בהכללה שהתגובה הרבנית המצויה לאחר מלחמת ששת הימים היתה תגובה פסיבית. כלומר, לא היתה קריאה לקום ולעשות מעשה, כתגובה לניסים שראינו באותם ימים, ולהמשיך את הנצחון לבניית בית המקדש על הר הבית. התגובה הרבנית המצויה קראה להמשיך להתפלל לביאת משיח שיבנה את בית המקדש. 

כך נוסח החלטת מועצת הרבנות הראשית מיום ו' ר"ח סיוון תשכ"ז (יומיים אחרי שחרור ירושלים):
בישיבה מיוחדת של מועצת הרבנות הראשית לישראל, היום עש״ק פ' נשא תשכ״ז, הובעה השמחה הגדולה האופפת את כל בית ישראל מתשועת ד׳ הגדולה והניסים הגלויים שזכינו לראות בניצחון המכריע של צבא ההגנה לישראל בכל החזיתות, ובהשבת ירושלים עיר הקודש ומקום המקדש לעם ישראל. בשורה זו נתקבלה בעליצות המונית ע״י כל ישראל, ואויבינו יבושו.מתבלטת השתוקקות גדולה של כל הצבור לשוב לשפוך שיח לפני ד׳ על יד הכותל המערבי שריד מקדשנו. בעניין זה מועצת הרבנות הראשית רואה לנחוץ להזכיר לצבור כי מפני קדושת המקום שמעולם לא פקעה, אסור לנו לעלות על הר הבית, עד שיבנה בית המקדש במהרה בימינו בביאת משיח צדקנו.
ומספר חדשים לאחר מכן, בתשובה שעוסקת בחידוש עבודת הקרבנות, כותב הרב אליעזר וולדנברג (שהיה חבר מועצת הרה"ר) את הדברים הבאים (שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן ה):
ולרווחא דמילתא כדאי להזכיר לאלה הלהוטים אחרי הקרבת ק"פ =קרבן פסח= בטומאה (ולדלג על הבעיות /ההלכתיות/ ההלכיות החמורות הכרוכות בזה) את דבריו המחוכמים והקדושים של הגאון בעל דברי חיים ז"ל מצאנז (כפי שמובאים בספר ברכת הפסח סי' ט"ז בפתחא זוטא סק"ז) שאמר בזה"ל: יש בכחנו לברר הלכה שמותר להקריב ק"פ בזה"ז, רק להמתין כל כך זמנים על קיום מצות ק"פ ואח"כ ליטול לעצמו אין כדאי עכ"ל, ומיעוט המחזיק את המרובה המה מילים נעלים אלה: ואח"כ ליטול לעצמו אין כדאי ואשרי החכם שיבינם.  
[כוונתו כנראה שכל כך הרבה זמן היהודים התפללו לה' שיבנה את בית המקדש, שחבל לא להמתין עוד קצת עד שיעשה זאת וכך לחדש את עבודת הקרבנות לכתחילה, ולא דיעבד.]

כלומר, לדבריו לא השתנה שום דבר בין אמצע המאה ה19, תקופת הדברי-חיים מצאנז, לבין שנת 1967.

מעניין לציין שאחד הקולות הראשונים שאנו פוגשים הקוראת לפעולה אקטיבית היא של ראשי ישיבת חברון (סלבודקה) הפונים לשר הבטחון בבקשה להשיב את ישיבתם לחברון. פניה שנדחית ע"י משה דיין (קישור):

בערב ראש השנה תשכ"ח כותב עורך כתב העת המעיין, הרב יונה עמנואל, את הדברים הבאים הקוראים לאיזה הנהגה דתית לקום והביע בקול הסבר ומשמעות למאורעות החדשים האחרונים (קישור):

אחד הקולות הבולטים שדווקא קראו לפעולות אקטיביות היה הרב חיים שרגא פייבל פרנק, שפרסם בכתב העת המעיין שני מאמרים:
- מאמר ראשון תחת השם "עת הפקידה הגיעה" בחורף שנת תשכ"ח בו הוא כותב בין היתר (קישור):
- מאמר שני תחת השם "בנין בית המקדש קודם למלכות בית דוד" בתחילת שנת תש"ל (קישור), בו הוא דוחה את הדעות האוסרים על עליה להר הבית וקורא לחדש את עבודת הקרבנות.


3 תגובות:

משה וסרצוג אמר/ה...

שלום--מצטער לקלקל את "השמחה" צריך להזכיר חדשים לבקרים כי הציבור החרדי טרם הכיר בלגיטימיות של מדינת ישראל--ולא רואים באופק שום שינוי בעמדה הזו.

RavTzair אמר/ה...

אני מקבל את הערתך, אך אינני מבין כיצד היא קשורה לכאן?

משה וסרצוג אמר/ה...

הקשר לעניננו הוא שכל דבר שהוא תוצאה "מהישות הציונות"--אינה קיימת להשקפתם ולכן הדיון על הר הבית על קרבנות על שחרור מעול הגויים ושעבוד מלכויות הוא מיותר ומזיק לשיטתם--זה כמובן לא חל על תקציבים ולכן ישיבת חברון רוצה לפתוח סניף בחברון--כי זה נכסי דלא ניידי--אבל אסור להם להשתתף בשמירה--כי זה "ביטל טיירע".וכידוע ת'ח אינם צריכים שמירה.
להבנתי--לציבור החרדי וראשיו--אין את האומץ להודות בטעותם ההיסטורית
והם גם "שונים בחטא" ומשתרשים בחטא" כל הנ'ל אינו נוגע לנטורי קרתא--שאינם לוקחים תקציבים מהמדינה.אבל הם חיים באותה הטעות--ובנוסף הם חושבים שהם דגל התורה בעולם.