יום ראשון, 3 באפריל 2016

תולעים וסטרילי - האם תותים נגועים יותר מחסה?

בגליון אמונת עתיך האחרון (גליון 111) הופיע המחקר הבא שפרסם הרב יהודה הלוי עמיחי ממכון התורה והארץ:



מסקנתו, כפי שמופיעה בסוף בטור הנ"ל היא שיש להשרות את התותים שלוש פעמים במי סבון או בסטרילי, ובפחות מכך יש חשש לאכילת שרצים יחד עם התותים.

בספר "אכול בשמחה" (ראו כאן וכאן) של הרב משה ביגל מוזכר מחקר שערך המחבר יחד עם האגרונום שמעון ביטון. הנה עיקרי הדברים:
במחקר נבדקו סוגי ירקות העלים במהלך רוב חודשי השנה ונבחנה היעילות של תהליכי הניקוי שלהם. לשם כך נאספו מראש ירקות שהיו נגועים מאד בחרקים שונים.
במחקר התברר שכל החרקים שטופלו על ידי השרייה בתכשיר שנקרא "סטרילי טבע" למשך 5 דקות ואחר כך נשטפו במים, נמצאו נקיים לחלוטין מכל סוגי החרקים - מלבד סוג אחד של חרק [המצוי רק בעלי סלרי ובזילקום].
לכן את רוב ירקות העלים ניתן פשוט להשרות במי תמיסת "סטרילי" ולשטוף אחר כך. 
דבריו ברורים ביותר: חסה, כוסברה, שמיר ואחרים ניתנים לניקוי ע"י השרייה פעם אחד למשך חמש דקות בסטרילי.

מה יוצא מהשוואת שני המחקרים הללו?
על פניו ישנן שתי אפשרויות: או שתותים נגועים בכמות עצומה של חרקים, הרבה יותר מחסה וכד', או שהחרקים הנמצאים על התותים עמידים יותר מאלו הנמצאים על החסה.

אבל, האם באמת סביר לומר שתותים נגועים יותר מאשר ירקות עלים? [כדאי לחזור ולהעיר כאן שהרבה ניסו למצוא חרקים על גבי התותים ולא עלתה בידם, מה שאין כן בחסה.]
זה כמובן דבר שקשה מאד לאומרו.

אם נרצה להסביר את העולה משני המחקרים באופן שונה, ישנן מספר אפשרויות להסבר:
א. מה שהרב ביגל מגדיר כנקי עדיין מוגדר אצל הרב יהודה עמיחי כנגוע - ראו בטבלה לעיל כיצד בכל הטורים לאחר שטיפה אחת יש מעט מאד נגיעות, ולאחר שתי שטיפות בחלק לא מבוטל מהטורים כבר הנגיעות הגיע לאפס. ואעפ"כ הרב עמיחי דורש שלוש השריות, והוא כלל לא דן באפשרות שאולי יש אפשרות אחרת להסתכל על הנתונים.
ב. ייתכן והחרקים אותם מונה הרב עמיחי, כלל אינם נחשבים לחרקים האסורים עפ"י ההלכה מכיוון שייתכן והם אינם נראים לעין האדם הממוצע. גם בנוגע לנקודה זו, הרב עמיחי לא טרח להציג בפני הקוראים מה המשמעות לא מציאת כניסה או פסוק וכד', ומדוע ברור לו שהם אסורים עפ"י ההלכה.

נסיים את דברינו כאן עם דברים שפרסם לאחרונה הג"ר אשר וייס בנוגע לנקודת נראות החרקים (קישור):
הנה כתבתם בשם אחד הרבנים דגם תולעים זעירים מאד שניכרים רק למיטיבי ראות ואדם בינוני אינו מבחין בהם כלל אסורים, דעד כאן לא כתבו האחרונים להקל אלא ביצורים מיקרוסקופיים שאינם נראים כלל לשום אדם, דכל כה"ג אמרו לא ניתנה תורה למלאכי השרת, אבל כל שמישהו בקצה העולם רואה תולעים שוב אין לומר לא ניתנה תורה למלאכי השרת ואסור. ומשו"כ פסק דפירות שדרכן להתליע צריך לבודקן ע"י מומחה שראייתו חזקה ואין כל אדם יכול לסמוך על בדיקתו.
אך באמת זו טעות גמורה ואין כל מקום לחומרא זו, דבכל התורה כולה אזלינן בתר אדם בינוני, ולעולם אין אדם צריך לחשוש שמא חרש אילם וסומא הוא ואחרים רואים ושומעים טוב ממנו, אלא אם אדם בינוני הוא סומך על חושיו בכל דבר


2 תגובות:

אבי אמר/ה...

היכן אפשר להשיג את "לאמונת עתיך" בPDF? אני מוצא את זה באתר שלהם רק בפורמט דפדוף שלא נוח לי.

דוד אמר/ה...

כדאי לשים לב גם להמשך דבריו של ר' אשר וייס, שלא הובאו כאן:

אמנם לגבי עצם השאלה בתולעים קטנים מאד שקשה להבחין בהם, ודאי צריך לבדוק כמיטב יכולת הראיה שלנו ולהבטיח שאין כאן תולעים, וכל תולעת הנראית לעין גם אם תהיה קטנה מאד וגם אם קשה להבחין בה אסורה מה"ת.

וכך מפורש בסוכה י"ח ע"א לגבי "אברומא", והם מין דגים קטנים שאין השרצים ניכרים בהם כדפרש"י שם, ואסרום שם חז"ל במקום פלוני כיון שהנהר מלא תולעים "ומרוב קוטנם אין יכול להפרישם שאינן ניכרים" כמבואר ברש"י. הרי לן דאף שרצים שאינם ניכרים מחמת קוטנם, מ"מ אסורים.

ולכאורה יש לדחות את דברי כל האחרונים הנ"ל שכתבו דשרצים שא"א לראותם מחמת קטנם אין בהם איסור מדברי רש"י אלה. אך באמת נראה פשוט דכיון דיסוד זה שכתבו האחרונים פשוט כל כך עד שא"א כלל לפקפק בו, צריך לפרש את דברי רש"י דודאי ופשוט דשרצים אלה נראים לעיניים, אלא שקשה לראותם מחמת קוטנם והיותם דומים לבשר הדג ומשו"ה א"א להפרישם.

ועכ"פ פשוט דאף שרצים זעירים שא"א להפרישם וקשה לראותם אסורים.

ועיין עוד בכנסת הגדולה יו"ד (סימן פ"ד הגהות על ב"י ס"ק ס"ב) שכתב וז"ל "שאין נראין אלא לאחר שליקתן כו', ל"ד אלא הוא הדין אחר חביטתן כאשר ראיתי בעין בירק שקורין פעטרישק"א בלע"ז, וכן בירק שקורין קאפיר שאין רואין עליו שום תולעת, חובטין אותו על בגד שחור נופלים ממנו תולעים עד אין מספר, והתולעים גם כן ירוקים ואינם נראין על הירקות רק על הבגד שחור, לכן בעל נפש יבדוק כל הירקות מקודם".

ומבואר מדבריו דיש שאין השרצים והתולעים ניכרים אלא ע"י חבטה, ורק כך יוצאים התולעים מן החורין והסדקין של ירקות אלה, וכל כה"ג אסור לאוכלן אלא ע"י בדיקה זו.

אך נראה דאין זה אלא כאשר ידוע שמים אלה או ירקות אלה יש בהם שרצים, וזו הדרך להפרישם ולבררן, אבל כשיש ספק אם בכלל יש תולעים, אין לנו אלא מה שהעין רואה, ומה שאין העין הבינוני רואה אין האוזן שומעת ואין צריך לחשוש לו.