יום ראשון, 14 באוקטובר 2012

עוד על העבודה כמצווה

בעבר כתבנו על הנושא של "העבודה כמצווה" (ראו כאן).
אני קורא בימים אלה את "באור פניך יהלכון" של הג"ר אהרן ליכטנשטיין (אני עדיין באמצע, אך נהנה מאד בינתיים). החלק הראשון של הספר עוסק בנושא העבודה ועבודת ה'.
בדבריו הוא מביא שני חידושים שלא הכרתי על חשיבות העבודה.

הראשון על חשיבות אי הבטלה (עמ' 30):
מפורסמים דברי הרמב"ם שדיבר על עניין זה בהקשר הלכתי. הגמרא אומרת שהמשחק בקוביא נפסל לעדות. לדין זה מוצעים שני טעמים. לפי דעה אחת, המשחק הוא מעין גזלן, בעקבות העקרון ההלכתי "אסמכתא לא קניא"... הדעה השניה פוסלת את המהמרים משום "שאין עוסקין ביישובו של עולם", כלומר - אינם מעורבים בקידומו החיובי של העולם...
הרמב"ם פוסק כדעה השנייה, אך מנצל את ההזדמנות לאמירה כללית:
"והמשחק בקוביא עם הגוי אין בו איסור גזל, אבל יש בו איסור עוסק בדברים בטלים. שאין ראוי לאדם שיעסוק כל ימיו אלא בדברי חכמה ובישובו של עולם."

השני הוא על העבודה כעבודת ה' (עמ' 52):
בשני מקומות דורשת הגמרא, בצורה זהה, את מילותיו של הפסוק "והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון" (שמות יח כ). הדרשה פותחת כך "'והודעת להם', זה בית חייהם". באחד המקומות מפרש רש"י: "בית חייהם - תלמוד תורה" (בבא קמא ק ע"א). ואילו במקום השני, מפרש רש"י: "ללמד להם אומנות להתפרנס בו" (בבא מציעא ל ע"ב).
מכל מה שהזכרנו ניתן ללמוד שהמלאכה אינה רק חשובה כשלעצמה, אלא נחשבת כחלק חשוב מעבודת ה' הכוללת. ואם נדייק יותר, ייתכן לראותה כמעין דבר מצווה במובן המצומצם, מעל ומעבר להבנת הפעילות האנושית כולה כבעלת משמעות במסגרת עבודת ה'. 

3 תגובות:

אלחנן אמר/ה...

אליעזר גולדמן ז"ל הצביע על מקור מעניין בהקשר הזה - אמונות ודעות פרק י' (כאן בתרגום הרב קאפח, בדילוגים). כדאי לשים לב בעיקר למשפט האחרון:

"מצויים אנשים רבים האומרים, כי הטוב ביותר שיתעסק בו האדם בעולם הזה היא עבודת ה' בלבד: והיא שיצום ביום, ויקום בלילה להלל ולהודות, ויעזוב את העולם בכללותו, כי ה' יספק לו ענייני מזונו ורפואתו ויתר צרכיו ... ואחר כך אבאר מה שנעלם מהם, והוא שהעבודה היא בכל המצוות השכליות והשמעיות ... ומה יוכל הבודד לקיים ממצוות המדידות והמידות והמשקלים? ומה יכול הוא לקיים ממצוות השפיטה בצדק ובאמת? ומה יכול לקיים מן האסור והמותר באכילת הבשר ודומיו? ומה יכול הוא לקיים מדיני הטומאה והטהרה? וכך בענייני הזרעים והמעשרות והנדרים והצדקות וכל הדומה להן.
ואם תאמר: ילמד את אלה ויורה בהן לאנשים אחרים ויקיימו אותן. אם כן אותם האנשים הם עובדי ה', ולא הוא, כי בהם נעשית עבודת ה' לא בו."

לפי זה הפעילות בכל תחומי החיים אינה רק, כניסוחו השקול של הרב ליכטנשטיין, "בעלת משמעות במסגרת עבודת ה'". לדידו של רס"ג, הפעילות האנושית על פי מצוות ה' היא היא עבודת ה': לא הנוף אלא העיקר.

תתן אמת אמר/ה...

עוד דוגמא מהדף היומי - להתעסק במציאת מלמד אומנות לבנו נחשב כחפצי שמיים. גם ב"ש שחולקים על ב"ה ואומרים שאסור לעשות זאת בשבת זה רק משום שהם סוברים שממצו חפצך חל גם על חפצי שמיים, ולא שהם חולקים על כך שזה חפצי שמיים. אם כי ניתן לדחות שכשאב מלמד את בנו אומנות זה חפצי שמיים שאל"כ הוא ילך וילסטם את הבריות (ועי' בגמ' בקידושין בעניין מצוות הבן על האב), אך אין זה מצד עצמו חפצי שמיים. ועדיין יש בכיוון הראשון משמעות רבה.

עבדו את ה' בשמחה אמר/ה...

מעניין מחכים ומעודד לראות מקורות בענין זה