יום ראשון, 30 באוקטובר 2011

כלים הלכתיים פורמליסטיים: תינוקות שנשבו

המשך מכאן: כלים הלכתיים פורמיליסטיים

זמן רב התגלגל השימוש במושג זה בתוך מחוזות ההלכה ולא עורר שום התנגדויות. אך כשאנשי אתיקה ומוסר, פילוסופיה ומחקר שלחו את ידיהם אליו - מיד עוררו את הדוב מרבצו. הם לקחו את הכלי וניסו לטעון שהיחס לחילוני מכיל לא רק את הכלי אלא גם את תוכנו. היינו: הביטוי 'תינוק שנשבה' מכונן את יחס הדתיים לחילונים - יחס פטרנליסטי מתנשא ממילא. את ההעתקה - המוטעית - של הכלי ההלכתי למגרש האתיקה והמוסר עשו אנשים מהצד הדתי והחילוני כאחד...
והלוא כל עניינו של השימוש במושג 'תינוק שנשבה' כלפי החילונים נובע דווקא מרגישות חברתית המבקשת לאפשר שילוב ולמנוע נתק בין דתיים לחילונים בחברה היהודית. 

(מתוך: הרב ד"ר בנימין לאו, רבני קהילות - בין ההלכה לחיים, רבנות: האתגר, עמ' 163-164)



לבוא ולומר שהם תינוקות שנשבו, יש בזה אינפנטיליזציה של הציבור הזה. הביטוי "תינוק שנשבה" אומר: אין להם שום דבר, אבל נעבך הם לא אשמים בכך. אינני מפקפק בעובדה שיש אנשים כאלה, אבל גם איני מפקפק בכך שיש אנשים כאלה גם במחנה שלנו.
בהלכה יש קטגוריה של תינוקות שנשבו. השאלה היא האם זה כל מה שאני יכול לראות בציבור החילוני? רק תינוקות? ורק שנשבו?
...
אם יש נושאים הלכתיים מסוימים שלגביהם הקטגוריה הזו היא רלוונטית, כמו לגבי השאלה אם אחד מהם בישל בשבת בצבא, האם המלאכה נחשבת שנעשתה בשוגג או במזיד, ואולי גם לגבי דין מגעם ביין, ועוד שאלות - אז יש מקום להפעיל את הקטגוריה הזאת. אבל לומר טוטלית שזה כל מה שיש באדם או בציבור, זה נראה לי מגמד, ולא הולם את מידת הכבוד שיש לתת לצלם אלוקים שבאדם, גם כשהוא איננו בדיוק כפי שאנחנו היינו רוצים שיהיה. 

(מתוך: הרב ד"ר אהרן ליכטנשטיין, מבקשי פניך, עמ' 144-145)

תגובה 1:

קיש אמר/ה...

שם השולח: מישקה תאריך: 30/10/11, 20:07:24
ברור לגמרי שהרב בני לאו צודק אף כי לא מטעמו, זאת אומרת ייחוס משמעות ערכית שלילית למושג "תינוק שנשבה" בשל מובנו המילולי שגוי לאו דווקא מפני שהוא נועד לאפשר נורמליזציה חברתית, אלא מפני שמבחינה הלכתית נטו זוהי בסך הכל השלכה שגרתית לגמרי, "דימוי מילתא" ממציאות שנידונה בהלכה מסויימת ברמב"ם למציאות חדשה, כדרכה של הלכה בכל מקום, כאשר המובן המילולי אינו משחק כל תפקיד שהוא.

שם השולח: שאול תאריך: 30/10/11, 20:20:18
מסכים לגמרי עם מישקה, התיחסות לביטוי במובן המילולי הפשוט חוטא לעיקר, כל בר דעת שקרא את הרמבם בנושא מבין שמדובר במושג שמתאר מצב מסוים של האדם שגדל בסביבה לא דתית.
אף אחד לא מנסה להתנשא על החילונים.

שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 30/10/11, 20:30:01
לשאול,
בינינו, אתה חושב שהרב ליכטנשטיין לא קרא את הרמב"ם בחייו?

שם השולח: סתם אחד תאריך: 30/10/11, 21:32:42
כתמיד, הדיוק של הרב ליכטנשטיין מדהים.
הרב לאו לקח את _הביטוי_, ומתוך חוסר רצון לפגוע בחילוניים (ואולי מתוך רצון להיות בסדר עם אנשי המוסר והאתיקה) ניסה לחלק בין הכלי והתוכן, גם במחיר של יצירת דיכוטמיה אצלנו, ועשיית שקר בנפשנו.
הרא"ל לקח את הביטוי כהוייתו, אבל החיל אותו על פן מסוים ב_אישיות_ של החילוניים.
ההתיחסות לפן הזה אמיתית לחלוטין הן מבחינת הידיעות של החילונים והן מבחינת הדיון ההלכתי.
וכיוון שהוא פן אחד בלבד, אין כאן אמירה על האישיות באופן כללי.