יום רביעי, 31 באוגוסט 2011

דיבורים בתפילה

התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.

לפני מספר שנים, בקהילה בארצות הברית, נמאס לרב קהילה מהפטפוט הבלתי נגמר במהלך תפילות השבת בבית הכנסת שלו. הוא החליט לקום ולעשות מעשה. לפני הימים הנוראים, בזמן שהגבאים מחלקים לחברי הקהילה דפים ובהם הסבר על האפשרות לקנות מקום לתפילות הימים הנוראים, חילק גם הוא דף לכל המתפללים. בדף היה כתוב בערך כך: "כחבר בקהילה אני ער לרעש שנוצר כתוצאה מדיבורים, אני מעוניין לשנות את המצב, ולכן מעתה אני מתחייב להימנע מלדבר במהלך התפילה". הרב פנה בשיחה לחברי הקהילה וביקש מכל מי שנושא הרעש בתפילה מטריד אותו, לחתום על הטופס ולהחזיר לו את הטופס. כעבור כמה ימים נתלתה על לוח המודעות רשימה של החותמים. לאחר שבוע אחד הרשימה כללה פחות ממחצית מחברי הקהילה, אך לאחר שהרב הזכיר את הנושא כמה פעמים ולאחר שאנשים ראו שחבריהם חתמו על ההצהרה, עלה המספר ליותר מתשעים אחוז מהמתפללים הקבועים באותו בית כנסת. יחד עם עליית מספר החותמים ירדה רמת הרעש בתפילה עד שהתפילה התנהלה בשקט מופתי.

הסיפור הזה פורסם בשעתו באינטרנט באתרים יהודיים בארצות הברית, ועורר דיונים נרחבים. חלק מהמתנגדים טענו שזה לא יחזיק להרבה זמן. אין לי את הכלים לדעת מה המצב כיום בקהילה המדוברת, אך גם אם הטענה הזו צודקת והמצב חזר לקדמותו, קשה לומר שאין רווח גם בשיפור לזמן מה, גם אם השיפור לא מחזיק מעמד לעולם. מתנגדים אחרים טענו שהמהלך של הרב אמנם משפר את איכות התפילה, אך זה בא על חשבון הרגשת הביתיות של חברי הקהילה. כלומר, בהנחה שיש אחוז מסוים של חברים המגיעים לבית הכנסת כשבראש מעייניהם החיבור החברתי שהם חשים בבית הכנסת, מהלך שיבטל לחלוטין את האפשרות להתרועע יגרום בעקיפין למספר אנשים לירידה במוטיבציה להגיע לתפילה. יהיו שיאמרו מן הסתם, שאם אותם אנשים אינם באים לבית הכנסת להתפלל עדיף שלא יבואו כלל, אך קביעה זו אינה כל כך פשוטה. החיבור לבית הכנסת, במיוחד בחו"ל, הוא חיבור לחיים יהודיים לא רק עבור אב המשפחה אלא עבור כל בני המשפחה. התרחקות של כל אדם מבית הכנסת, מאיזה סיבה שתהיה, יכולה להיות בכייה לדורות.

לאמיתו של דבר, הרב המדובר פעל בחכמה רבה. הוא אמנם לקח סיכון שהמהלך שלו לא יצלח ושרק מעטים (שהוא כנראה הכין את השטח ודיבר איתם על כך עוד לפני שהוא פתח במהלך), ייאותו לחתום ולהחזיר את הטפסים, אך בסופו של דבר הוא הצליח לגייס את רוב הציבור להביע עמדה ברורה בעד הפסקת הפטפטת, עמדה שמצופה גם מהמיעוט לקבל.

רב אחר סיפר לי לאחרונה שהמצב בבית הכנסת שלו עבר את גבול הטעם הטוב והוא עמד וקרא לכל מי שהמצב מפריע לו להעיר לשכניו על מנת שהשקט ישוב לשרור בבית הכנסת. מצד אחד דפוס פעולה זה בודאי נכון, שהרי אם הייתי הולך להצגה בתיאטרון ומישהו היה יושב לידי ומפטפט ללא הרף בודאי הייתי מעיר לו, כך שאין סיבה לא לעשות זאת אם מדובר בתפילה או בקריאת התורה. מאידך, ההבדל הוא שאנחנו מעוניינים שכמה שיותר אנשים יבואו לראות את ה"הצגה" בבית הכנסת. ומצד שני, בארץ אין כל כך חשש שמישהו יעזוב קהילה אורתודוקסית בגלל שהעירו לו על דיבורים בבית הכנסת.

כאמור, המשותף לשני המקרים הוא שהרב החזיר את הכדור למגרשם של בני הקהילה להחליט עד כמה חשוב להם שהתפילה תיערך באופן מכובד ומי נותן את הטון הרוב או המיעוט. בעיני ברור שזה דפוס הפעולה היחיד שיכול להביא תוצאות לאורך זמן, בייחוד כשמדובר בפטפטת כתופעה, אך גם כשמדובר באירועים נקודתיים יותר. אם הרב רק יעמוד וידרוש על קדושת בית הכנסת, חשיבות הריכוז בתפילה וכד', אינני חושב שהוא יצליח להביא שינוי. אמנם, הכרתי גם רב ששינה את מקומו ועבר לשבת בספסלים האחוריים של בית הכנסת כדי להביע את מורת רוחו מכמות הרעש המיוצרת במקום, וזה אכן עזר. היה שקט מופתי מהספסלים האחוריים של בית הכנסת. לפחות עד שהוא חזר למקומו במזרח...

יום שני, 29 באוגוסט 2011

אלול - אפשר להשתנות 1

לפני מספר שבועות ראיתי סרטון באתר TED ומצאתי את עצמי אומר: "וואלה, זה אלול במילים פשוטות!". תראו בעצמכם (אני לא מצליח להעלות את הגרסא עם הכתוביות בעברית. אז למי שלא מסוגל להבין 3 דקות של אנגלית - ראו כאן עם כתוביות בעברית):











כמעט באותו עניין, לפני מספר שבועות אחד הרבנים המשתתף בפורום הרבנים בו אני משתתף כתב את הדברים הבאים:
אצלינו במושב (במקור צפון אפריקאים ברובם) הסליחות ב3:45. ומתחילים שחרית קצת אחרי חמש. המשמעות היא נוכחות של שעתיים- שעתיים וחצי של נוכחות בבית הכנסת כל בוקר של חול מר״ח אלול עד יום כיפור!
האנשים, רובם ככולם פנסיונרים או עובדי כפים המוסרים את נפשם לענין.
הם הולכים לישון כל החודש בשעה 21:00 גג וחלקם עוד לפני, אי אפשר להתקשר אליהם אחרי 20:30.
כלומר כל החודש שלהם מתארגן אחרת בלוז לטובת הסליחות! זה כל שנה מדהים אותי מחדש, ואני לומד מזה הרבה מוסר על גדרי מסירות נפש ביום יום.
פרט כששואלים את עצמינו (כמו שלמדנו בישיבות בדרך כלל) מה לעשות בכדי להרגיש את אלול?התשובה הישיבתית של לימוד מהלכים באורות התשובה, הלכות תשובה שערי תשובה או אחד מהספרי מוסר האחרים לפעמים מתגמדת קצת בעיניי מול ׳פשוטי העם׳ המשנים את כל סדר יומם במשך 40 יום בכדי להגיע לסליחות ולהתכונן כראוי לימים הנוראים!
לי קשה להתמיד בכל יום, אני מסתפק ברוב עד שני שליש, ואני כבר גאה. והם, בשלהם, ולא מבינים איך הרב לא מסוגל לקום באשמורת לסליחות תמידים כסדרן... עולם הפוך...


יום ראשון, 28 באוגוסט 2011

לקראת תחילת שנת הלימודים

לרגל תחילת שנת הלימודים הממשמשת ובאה אני חורג מהרגלי ומבקש לשתף בשתי סיטואציות שמצאתי את עצמי, או יותר נכון את אחד מילדי, בהם במהלך שנת הלימודים שעברה. זאת, מתוך תקווה שאנשי החינוך הקוראים את הבלוג הזה, וממונים להיות שליחינו לחנך את ילדינו ילמדו מטעויותיהם של אחרים.

הבן שלי זכה בשנה החולפת במחנכת איכותית מאד, חכמה ומבינה עניין. באמת שאין לי שום טענות אליה, ההיפך הוא הנכון יש לי רק שבחים. גם המקרה הבא, שהינו טעות מצערת, הוא מבחינתי בגדר טעות שיכולה לקרות לכל אחד. ומקרה שהיה כך היה.
כאב, אחד מתפקידי העיקריים הוא לחתום על כמעט כל נייר שהילדים שלי מקבלים בבית הספר, ובכלל זה גם מבחנים. קרה שהבן שלי הגיש לי מבחן לחתום עליו, לקחתי את המבחן לידי והתחלתי לעבור על כל השאלות בהן הבן שלי טעה בתשובה. והנה אני רואה שבשתי תשובות הבן שלי כתב את התשובה הנכונה אך כתב ידו לא היה מספיק ברור והמורה הורידה לו נקודות מכיוון שהיא חשבה שהוא כתב תשובה לא נכונה. הראיתי לבן שלי שאם הוא היה כותב יותר ברור הוא היה מקבל ציון גבוה יותר. הבן שלי לא היה מוכן להסתפק בזה, אז אמרתי לו שהוא יכול לקחת את המבחן חזרה למורה שלו ולהראות לה שהיא לא הבינה את מה שהוא כתב, אך מרב הסיכויים הם שהמורה תגיד לו שלא מגיע לו עוד ניקוד מכיוון שהוא היה צריך לכתוב בכתב יותר ברור.
כעבור מספר ימים נזכרתי באותו מבחן ובאותה שיחה עם בני, ושאלתי אותו מה התחדש ואם הוא הראה את המבחן למורה שלו. הבן שלי ענה לי: "היא אמרה שכתבתי את זה אחרי שהיא החזירה את המבחנים". סוף הסיפור הוא לא ממש חשוב (פניתי למורה והיא נסתה למזער נזקים), הנזק נעשה: הבן שלי למד מהמורה שלו שאפשר לרמות ע"י שינוי תשובות המבחן לאחר קבלת הציון. אינני חושב שמדובר בנזק עצום, ובכל זאת עוד רגע של מחשבה היו יכולים למנוע את הנזק הזה.

הסיפור השני הוא על מורה שלמקצוע שאותו היא מלמדת התלמידים נדרשו להביא הרבה ציוד מהבית בכל שבוע, וכהרגלם של תלמידים היא כאלה ששכחו מידי שבוע להביא את הציוד. בשעת מעשה לא היה לי מושג כיצד המורה מתמודדת עם תופעת שכיחת הציוד, למעט פתק להורים על כך שילדם לא הביא את הציוד שלו, שגם אני קיבלתי כמותו כמה פעמים במשך השנה. כשהסתיימה שנת הלימודים וילדי יצאו לחופש, פתאום התחלתי לשמוע את אחד מילדי אומר לאחים שלו שוב ושוב "את הסיפורים שלך תספר לסבתא שלך", "אתה יודע מה? את זה תספר לסבתא שלך" (כך, גם כשהסבתא היתה בבית באותו זמן). התברר לי שמדי שבוע התלמיד שהיה שוכח את ציודו היה מספר למורה כל מיני "סיפורי סבתא", והיא היתה מפטירה כנגדו "את זה תספר לסבתא שלך". כך למדו התלמידים מדי שבוע פרק בהלכות נימוסים. שוב, זה לא נעשה בזדון, פשוט המורה לא היתה ערה לכך שכל דיבור שלה, ובודאי דיבור שחוזר על עצמו, משפיעה על התלמידים שלה. שוב, עוד רגע של מחשבה מצד המורה, היה יכול לשפר בהרבה את הרושם שהשאירה על תלמידיה.

יום שישי, 26 באוגוסט 2011

כמה פרסומות ואנחנו חוזרים

פחות או יותר חזרתי מחופשתי. לפניכם כמה פרסומות מעניינות (בהשראת הפרסומות הללו שקישרתי אליהם לאחרונה) שראיתי בטיולי.

אם נמאס לכם מהפלאפון הכשר אתם יכולים לנסות את הדבר הבא:

סובלים מהשתלטות חרדית באזור מגוריכם? אולי האיש הבא יכול לעזור:

לרשת הבגדים FOX יש עכשיו קו פרסום תחת הכותרת basic is beautiful:

כיצד הייתם מתרגמים את הסלוגן הזה לעברית? "צנוע זה יפה"? לא פלא שהם מפרסמים באנגלית.

יום חמישי, 11 באוגוסט 2011

פייסבוק, טוויטר וחופש

לפני קצת יותר משבוע אשתי פתחה עבורי עמוד פייסבוק, כך שגם גולשי הפייסבוק יוכלו להיחשף התכנים המדהימים של הבלוג שלי. עמוד הפייסבוק ישמש עבורי, חוץ מפרסום קצת יותר רחב לבלוג, בעיקר לשיתוף לינקים למאמרים, כתבות, שיעורים והרצאות שלדעתי קוראי הבלוג ימצאו בהם עניין.
מכיוון שאני יודע שהרבה מקוראי הבלוג לא מחזיקים עמוד פייסבוק פעיל, פתחתי במקביל חשבון בטוויטר שחיברתי מצד אחד לעמוד הפייסבוק שלי ומצד שלי ע"י אפליקציה פשוטה לצידו השמאלי את הבלוג. כך שכל דבר שאני כותב בפייסבוק מועבר ישירות לטור השמאלי של הבלוג. באופן זה הקוראים הקבועים של הבלוג יוכלו לעקוב אחרי הלינקים השונים שאני משתף.

כפי שמן הסתם שמתם לב, בזמן האחרון מספר הטורים בשבוע קצת הלך וירד כתוצאה מסיבות שונות ובראשן הזמן הפנוי שלי שהלך והצטמק. אני מקווה שבעזרת עמוד הפייסבוק החדש והאפשרות לשתף בכל מיני לינקים מעניינים אוכל להשלים קצת את התוכן הרגיל של הבלוג. אני יודע שיש קוראים שעוקבים אחרי הבלוג בעזרת המייל השבועי ונכנסים רק לרשימות שהנושא שלהן מעניין אותם, וכך עלולים לפספס את הקישורים שאפרסם, אך הם יכולים תמיד להתחבר דרך טוויטר (לא תאמינו כמה שזה קל ופשוט) או פייסבוק, או להיכנס בכל זאת פעם בשבוע לבלוג ולראות אם משהו מעניין אותם.

אני מקווה שלאחר הסבר קצר זה אתם מבינים עתה את השינויים האחרונים.

ובלי קשר לנאמר לעיל אני יוצא לחופשת קיץ של כמה שבועות להתרענן, לנוח ולשאוב כוחות לקראת שנה חדשה. אני מניח שגם במהלך החופש מדי פעם אפרסם קישורים בעזרת המערכת שתוארה לעיל.

עד שאשוב אתם מוזמנים לנצל את מערכת התגובות ולספר לי ממה אתם נהנים בבלוג, ממה אתם לא נהנים, איזה שינויים הייתם רוצים וכד'. אל תתביישו.

נתראה בעוד כשבועיים.

יום רביעי, 10 באוגוסט 2011

עוד על רבנים ופייסבוק

לפני כשבוע כתבתי אודות רבנים ופייסבוק בעקבות דיון שהתנהל בכנס של רבני צהר עם רבני קהילות מארצות הברית. אחד המשתתפים באותו דיון היה הרב ראובן ספולטר, לפנים רב קהילה בארה"ב וכיום תושב היישוב יד בנימין. אודות הדיון בכנס הוא כתב בבלוג שלו (קישור) ולפני מספר ימים הוא הוסיף עוד רשימה בנושא ובו תובנות נוספות אודות ההבדלים בין הרבנים מהארץ שאינם מחוברים לפייסבוק לבין עמיתיהם מחו"ל המחוברים.
בפוסט השני הוא עומד על כך שבניגוד לפייסבוק שנפוץ בין רבני הקהילות בארה"ב ואינו נפוץ בקרב הרבנים בארץ, תופעת שו"ת הסמס הנפוץ בארץ אינו קיים בארה"ב. הוא מסביר את ההבדל בכך שרב בארץ תופס את תפקידו להיות פוסק הלכה ומלמד תורה לבני קהילתו, ואלו הרב בחו"ל תופס את תפקידו כתומך רוחני של בני קהילתו. לדבריו, הרב בחו"ל אמנם מעביר שיעורים ונותן דברי תורה, אך עיקר זמנו ומרצו נתונים להתעניינות בבני הקהילה. לעומת זאת, רב הקהילה בארץ זמין לתת מענה לבני קהילתו, אך אינו מרגיש בהכרח שזה חלק מתפקידו להתעניין בחייהם האישיים. הוא מצטט את אחד הרבנים הישראלים שאמר שכנס שהוא דווקא מרוצה מזה שבני קהילתו פונים לרבנים אחרים בשאלות סמס כי זה מוריד ממנו עומס. לדבריו, רב בחו"ל לא היה מעלה בדעתו לומר דבר כזה, כי דרך השאלות המגיעות אליו הוא לומד להכיר יותר טוב את השואל ובעיותיו.

אני איני חושב שרבנים רבים בארץ היו מסכימים לאמירה שהם מרוצים שבני קהילתם שואלים שאלות בסמס, אך לגבי החלוקה שהוא עושה בין תפיסת התפקיד בארץ לחו"ל, וכן על כך שרבני הארץ צריכים ללמוד מעמיתיהם בחו"ל הוא כנראה צודק.

יום שלישי, 9 באוגוסט 2011

תשעה באב - אשכנזים וספרדים

- רוב חיי הבוגרים ציינתי את תשעה באב בקרב אשכנזים. בישיבה בה למדתי, לראשונה עבורי, נאמרו הקינות בקול רם, במנגינה המתאימה לקינה, וכשהקהל משתתף באמירת הפזמון. אצל רוב המניינים האשכנזים בהם התפללתי, לפני אחרי שנותי בישיבה, הקינות נאמרו בלחש, אצל חלקם במהירות ובדילוג ואצל חלקם לאט וללא דילוג. באחד המניינים הללו הרב אף התנגד שיאמרו את הקינות בקול, משום שזה היה שינוי מנהג לטעמו. מאז שנעשיתי רב קהילה התחלתי להתפלל בקרב הספרדים בתשעה באב. למי שלא מכיר, אצל קהילות הספרדים הקינות נאמרות/מושרות ברובן ע"י הקהל כולו ביחד ובמנגינה די קליטה (שלפעמים יש בה קצת נימה שמחה, יש לציין). הסליחות הספרדיות הן גם הרבה יותר מובנות מאשר הסליחות האשכנזיות. [אני עכשיו רואה שחזרתי כאן על דברים שכתבתי לפני שנתיים.]
בישיבה בה למדתי לא שינו במהלך השנה מהנוסח האשכנזי המקובל. ישנן ישיבות, דוגמת ישיבת "ברכת משה" במעלה אדומים שמנסים לגוון את הנוסח בימים נוראים ובהזדמנויות נוספות. נדמה לי שלא שמעתי עד היום על ישיבות בהם מגוונים את אמירת הקינות בין המנהגים האשכנזים והספרדים. אשמח לשמוע מהקוראים אם יש ישיבות/יישובים בהם הדבר מקובל.
אחרי שהתרגלתי לקינות הספרדיות ולצורת אמירתן, עבור מישהו שגדל בקהילה ספרדית המעבר לאמירת קינות אשכנזי יהיה מן הסתם טראומתי בדיוק כמו המעבר בין סליחות ספרדיות לאשכנזיות.

- הקינות הספרדיות מתמקדות כולן (לפחות אלו הנאמרות אצלי בבית הכנסת) באירועים שהתרחשו לפני חתימת המשנה. המאורע הכי מאוחר שמזכירים הוא עשרה הרוגי מלכות. בין הקינות האשכנזיות מוזכרים מאורעות מאוחרים בהרבה: שריפת התורה בימי מהר"ם מרוטנברג, חורבן קהילות שו"ם, מאורעות ת"ח ות"ת וכמובן שואת יהודי אירופה (האם יש ציבורים האומרים קינות לחרבן גוש קטיף??). האם ההבדל הזה מעיד על הבדל אשכנזי-ספרדי בתפיסת מהותו של יום תשעה באב?

- כאן בעיר מודיעין התקיים, לא בפעם הראשונה, ארוע "הלילה לא לומדים תורה" בהשתתפות הרב חיים נבון, חנוך דאום, יוסי שריד והגב' רות ירון. הארוע פורסם כמתחיל בשעה 21:00 בליל תשעה באב. להשערתי, אין אף קהילה ספרדית המסיימת את התפילה בליל תשעה באב לפני השעה 21:00. זה לא מפריע לי שהארוע הזה לא מסתדר עם הלו"ז של הקהילות הספרדיות, אבל אני חושב שזה מעניין שלא רק שהפורמט של ערב כזה הוא ממש רחוק מהמנטליות הספרדית (שלא מחלקת חלוקה ברורה בין המגזרים דתי/חילוני/מסורתי), הוא גם מתקיים בזמן שהספרדים ההולכים לבית כנסת בליל תשעה באב לא יכולים להשתתף בו (לפחות בתחילתו).

- אצלנו תפילת שחרית ארכה הבוקר קרוב לשלוש שעות. המניין האשכנזי הצמוד אלינו התחיל את התפילה כשעה אחרינו וסיים כשעה לפנינו. ממה שאני הבחנתי, הקהל אצלנו לא נראה ממהר במיוחד, על אף שידוע לי שחלקו לפחות הלך לעבודה לאחר התפלה. אמנם, מגיעים לשחרית פחות אנשים מאשר הגיעו בערב ולמנחה, ובכל זאת אני לא בטוח אם אורך התפילה היה משנה לאלו שלא הגיעו.

יום רביעי, 3 באוגוסט 2011

הרהורים ומחשבות בעקבות רצח רבי אלעזר אבוחצירא

- לפני כמה שנים מישהו הראה לי לראשונה את ביתו של רבי אלעזר אבוחצירא בבאר שבע. מדובר באחד הבתים הגדולים ביותר שראיתי בחיי. למי שלא יודע על מה מדובר, הנה תמונה של חלק מהבית (מכאן):
על רבי אלעזר כבר שמעתי כמה פעמים בשנים שקדמו לראיית הבית, והחלטתי שאני צריך פעם אחת לראות במה המדובר. בשבת אחת שהזדמנתי לבאר שבע שאלתי מבעוד מועד באיזה שעה מתפללים בבית מדרשו של רבי אלעזר, שמחתי לשמוע שהוא מתפלל בשעה נורמלית. כך מצאתי את עצמי אומר לאשתי בשבת בבוקר שייתכן ואתעכב מעט בחזרתי מבית הכנסת, ושמתי פעמי לעבר בית מדרשו של רבי אלעזר (שאינו נמצא בתוך הבית, אלא מעבר לרחוב, ולרבי אלעזר היה מנהרה מהבית לבית הכנסת בכדי לשמור על טוהר עיניו). רבי אלעזר התפלל בחדר אחורי של בית הכנסת, הדלת לאותו חדר בו ישב היה פתוח חרך. בשעת הוצאת ספר התורה והגבהה, רבי אלעזר יצא מהחדר אל תוך בית המדרש כשכל ראשו מכוסה בטלית, ורק זקנו נראה. לאחר הגבהת ספר התורה הוא חזר לחדר עד לסוף התפילה שהדלת נסגר מבפנים.

- לפני שבוע ביום שישי בבוקר, כששמעתי לראשונה על הרצח, נחרדתי כולי. אדם דתי-חרדי נסע כשעה וחצי נסיעה על מנת לרצוח רב! זה לא נתפס. אינני יודע מה יכול עוד לקרות שאני אומר שזה יותר לא נתפס ממעשה זה.

- נשאלתי ע"י מספר אנשים במהלך השבוע האחרון אודות השתתפותם של רבנים חשובים בהלויה ובהספדים של רבי אלעזר. אותם אנשים רצו לדעת האם באמת רבי אלעזר היה כזה גדול בתורה, או שמא הזעזוע מהרצח הוא זה שהוציא את הרב עובדיה יוסף מביתו בחום היום ביום שישי וטלטל את הרב שטינמן לבאר שבע אמש, או שמא בכלל מדובר בסוג של פוליטיקה רבנית יחד עם זה שמשפחת אבוחצירא זה סוג של משפחת אצולה (בדומה למשפחות אצולה בעולם הכללי שכולם מתעניינים בהם, על אף שאף אחד לא באמת מאמין שיש אצולה).

- מצד אחד לבי אומר לי שלא יכול דבר כזה אדם גדול בתורה שאף אחד לא יודע להגיד אפילו וורט קטן בשמו, לא פרסם ספרים או מאמרים, לא הפיץ תורה ברבים. אפילו בהספדו של הראשל"צ הרב שלמה משה עמאר בתום השבעה השבח לנפטר היה שאביו, רבי מאיר אבוחצירא, היה אומר עליו שהוא נוצר לגדולות. לפני מספר שנים הוציא לאור אדם ממשפחת כדורי ספר על הרב יצחק כדורי. כל הספר נסב אודות המופתים שעשה הרב, רובם לא משכנעים במיוחד, ואף לא מילה אחת של דברי תורה או חכמה שהרב אמר ביותר ממאה שנות חייו. ספר זה, בעיני, היה בו רק ביזוי לרב כדורי ולא שבח. מאידך, אם כל כך הרבה רבנים חשובים נוהגים באופן אחר, אולי יש לי עוד מה ללמוד.

- אני גם מוכן ללמוד. אני מוכן לקבל שיש דרגות גבוהות של יראת שמים, צדיקות ושמירת עיניים. אני לא מוכן לקבל שאדם שחי בבית ענק עם צי רכבים בחנייה, שהוא צנוע. כשם שאשה שלובשת על ראשה פאה בעלות כמה אלפי דולרים היא אולי שומרת הלכה או מקיימת דת יהודית, אבל צנועה היא לא.

- אנחנו חייבים להפסיק עם זה! די להכתיר בנים במקום אביהם בלויות של אביהם. זה היה מזעזע בעיני כשזה קרה במרכז הרב, ועוד יותר בלויה של רבי אלעזר.

- תמונה מהשבוע שבכל זאת הפתיעה אותי - ציפי לבני עם שביס מגיעה לנחם.

יום שלישי, 2 באוגוסט 2011

הרבנים והפייסבוק

התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.

לפני שבוע התפרסם כאן באתר כיפה וגם באתרים אחרים, טור אודות כנס משותף של רבני צהר עם רבנים מחו"ל. המושב שפרטים אודותיו הגיעו לתקשורת, עסק בפתיחת עמודי פייסבוק לרבנים. עפ"י המתואר בתקשורת, רבנים מארצות הברית הביעו את דעתם בדבר החשיבות בפתיחת עמודי פייסבוק כאלה, בסייגים מסוימים, ואילו עמיתיהם הישראליים עדיין בוחנים את העניין בעין חשדנית.

אין זה סוד שבשיח החינוכי/רבני הקיים בארץ, פייסבוק בפרט והרשתות החברתיות בכלל נחשבות לסמל הרוע בעולם (ראו כאן וכאן). לי לא לגמרי ברור מדוע. זה נכון שבקרב בני נוער ישנן תופעות שליליות של התמכרות לפייסבוק, ותופעות שלcyber-bullying נפוצות בפייסבוק, אך תופעות של התמכרות ישנן לעוד הרבה דברים באינטרנט (כמו גם התמכרות לאינטרנט עצמו). תופעת הbullying הינה תופעה נפוצה בעיקר בקרב בני נוער, והתקווה היא כי הם יצאו ממנה עם התבגרותם. פייסבוק גם יוצר בעיות חברתיות אחרות, בכל מה שקשור למעבר בין חיים וירטואליים לחיים האמיתיים, אך שוב זו תופעה שהיא קשורה בכלל לאינטרנט ולא מיוחדת רק לפייסבוק.

מאידך, ברור לכל מי שרק עוקב אחרי החדשות בעולם בשנה האחרונה, שמי שלא נמצא בפייסבוק פשוט לא מחובר לחיים המודרניים. כל "מהפכות הפייסבוק" אירעו בגלל שאנשים נמצאים ומחוברים לשם. מי שבוחר לא לקחת חלק בפייסבוק, בוחר במידה מסויימת לפרוש מן הציבור.

בואו נפרוט לפרוטות מה רב יכול לעשות בעזרת פייסבוק:

- כל רב שובר את הראש כיצד לפרסם את הפעילויות המתקיימות בבית הכנסת שלו: שיעורים סדירים, שיעורים מיוחדים, זמני תפילה וכד'. התקציב לפרסום בבתי כנסת בארץ הוא בדרך כלל דל מאד, ומנגד הרב שואף להגיע לכמה שיותר אנשים. פייסבוק מאפשר פרסום חינם לכל פעילות של בית הכנסת.

- שנים שהציבור הדתי-לאומי שואף להגיע לציבור המסורתי והחילוני. לפני כמה שנים התחילו ארגונים שונים להקים דוכנים מחוץ לקניונים ומקומות הומי אדם. הדוכנים הללו הם בדרך כלל הצלחה גדולה. בפייסבוק אפשר להקים דוכן וירטואלי. יש הרבה אנשים המחפשים להכניס רוחניות בחייהם, והם עושים את זה גם בפייסבוק. אם יהיו שם רבנים שיתנו להם מענה, הם יתחברו אליהם, אם לא, הם ימצאו אחרים שייתנו להם סוג של מענה.

- מחנכים וראשי ישיבות מקדישים הרבה מאד משאבים לשמירה על קשר עם בוגריהם. הקשר בין בוגר המוסד לבין מחנכיו בעבר מועיל לשני הצדדים. יש סיכוי טוב שבוגר של מוסד יתרום למוסד בו התחנך לכשיעמוד על רגליו מבחינה כלכלית. המחנך מצדו מעוניין שבחור הישיבה שסיים את שנות לימודיו בישיבה ימשיך להיות "בחור ישיבה". האם קיימת דרך יותר פשוטה לשמירה על קשר ועדכון מאשר פייסבוק?

- "רכילות" קהילתית. כל רב צריך להיות מעודכן בנעשה בתוך קהילתו. חבר/ת קהילה היה מאושפז בבית חולים, חבר אחר נמצא בחו"ל לתקופה ממושכת לצרכי עבודה. אלו דברים הקורים לעתים קרובות ויש להם השפעה על תפקודה של הקהילה. זה לא הגיוני שהרב יהיה האחרון שיהיה מעודכן בכל הפרטים הללו. כיום, אדם חושב שבזה שהוא כתב בסטטוס שלו בפייסבוק "נפלתי ואני עכשיו מרותק למיטה", אז כל מי שחשוב לו כבר יידע מה מצבו. אם הרב לא נמצא שם, הוא עלול לחשוב שאותו אחד נמצא בחופשת אוגוסט בחו"ל בשעה שהוא מחכה שחבריו יבואו לבקר אותו. עם זאת, בודאי שבסעיף הזה צריך להזכיר גם את הצד השלילי של החיבור בפייסבוק. זה ברור וידוע שהרב לא מעוניין להיות מעודכן בכל סטטוס שפלוני או פלונית החברים בקהילתו רושמים, ובודאי שהוא לא מעוניין לראות את כל התמונות של כל החופשות של חברי קהילתו. כדי להיות מחובר, אך לא מחובר מדי, עליו למצוא את שביל הזהב.

אחרי שמנינו את הסיבות החשובות והטובות שעבורן כדאי לרב להיות מחובר לפייסבוק, צריך להיות כנים ולהכיר בכך שהסיבה העיקרית, לטעמי, לא להיות מחובר לפייסבוק זה שזה יכול לגזול הרבה מאד זמן. כבר כיום שמאגרי המידע העצומים והמידע האקטואלי הוא כל כך נגיש, הזמן שכל אחד מבזבז על האינטרנט בצריכת וחיפוש מידע הוא עצום. להוסיף לזה עוד עידכון סטטוסים בפייסבוק, זה יכול להיות כבר הרבה מעבר ליכולת. אם התחלנו את העיסוק בנושא זה מתוך דבריהם של רבני קהילות בחו"ל, אז סביר להניח שהם המחזיקים במשרות רבניות כמשרה מלאה יותר קל להתעסק וללמוד כיצד למנף את השימוש בפייסבוק לתועלתם. בארץ, שהדבר האחרון שיש לרב זה זמן פנוי, ייקח עוד זמן עד שכולנו נגיע לפייסבוק.

ועכשיו רב צעיר גם בפייסבוק.

עמוד פייסבוק ל"רב צעיר"

אני עורך ניסוי קטן ופתחתי עמוד פייסבוק ל"רב צעיר".

אם יש לכם פייסבוק, אנא היכנסו ללינק ועשו לייק.

תודה!


יום שני, 1 באוגוסט 2011

ביקורת ספרים: הרבי מקרן הרחוב


בשבועות האחרונים קראתי את הספר "הרבי מקרן הרחוב" שיצא לאור לפני שנים, והוא תרגום של הספר באנגלית "holy brother". מדובר בספר של סיפורים על ר' שלמה קרליבך.
אינני אדם שסיפורי ר' שלמה זרים לו, ובכל זאת העוצמה של הספר הזה הוא והסיפורים שבו פשוט נגעו בי. יש לא מעט סיפורים בספר שאי אפשר לא לקרוא אותם עם דמעות בעיניים. ובאופן כללי, הספר מושך את הקורא לרצות להגיע למקומות אחרים, מקומות גבוהים מהמקום בו הוא נמצא כעת.
אחד הסיפורים שנגעו בי במיוחד הינו סיפור על ר' שלמה שנכנס לאכול איזה עוגה בבית קפה בצד הדרך. בעלת הבית לא היתה אשה נעימה במיוחד, ובכל זאת ר' שלמה יצא מגדרו כדי להחמיא לה על כל דבר שבעולם: על השירות שלה, ועל האפיה שלה, ועוד ועוד, עד שהגברת פשוט השתנתה ונהייתה אדם אחר. בסיפורים רבים, כמו בסיפור הזה, חוזר המוטיב שאם רק אנשים היו נחמדים ואוהבים יותר כלפי זולתם, הרבה מהרוע והעצבנות בעולם היתה נמוגה. אפשר להתוכח עד כמה זה נכון, האם "יצר לב האדם רע מנעוריו" או "שהאלוהים עשה את האדם ישר", ובכל מקרה הרגשתי שהספר חודר ודורש תשובה לשאלה: האם אין מקומות ורגעים בחיים שהיית צריך להיות יותר מכיל, יותר מבין או יותר אוהב?
לעוד סיפורים מתוך הספר הקשיבו להקלטות הנמצאות כאן.

לקראת סיום קריאת הספר, התפרסמה העיתון מקור-ראשון הכתבה הזאת. בסוף הכתבה ישנו תיאור של הופעה ודברים של הגב' שרה פרידלנד - בן-ארזה (גילוי נאות: אני מכיר אותה). הגב' פרידלנד מתארת את הצד החסר של הספר הזה, ובעיני משלימה את התמונה (קראו את דבריה שם!). הגם שכשקוראים את הספר, הראש הספקן שואל: הרי מן הסתם יש גם סיפורים שלא הסתיימו בהצלחה ונגמרו במפח נפש וברגשות קשים (אני אגב מכיר סיפור כזה מאחד מבני משפחתי). ובכל זאת, גם אם קיימים סיפורים בעלי גוון שונה, שמן הסתם לא יתפרסמו בספר לציבור הרחב, אני רואה חשיבות בספר הזה, לא בגלל החשיבות ההיסטורית של מי היה ר' שלמה קרליבך, אלא בגלל שהוא באמת מרים את האדם ודורש ממנו להביט על חייו ולבדוק האם הוא מגלה את האהבה זבו למי שראוי לה.