יום שני, 13 בדצמבר 2010

מכירת דירות לערבים

נדמה לי שאין הרבה מה להוסיף בנושא הזה ובכל זאת אי אפשר להתעלם מכך שהוא מעסיק את התקשורת כבר קרוב לשבוע.

בראש ובראשונה, אני ממליץ לקוראים להאזין לשתי הקלטות מיום עיון שהתקיים בישיבת הרב עציון ימים ספורים לפני שהתפרסם מכתב הרבנים האחרון:
- מעמד המיעוט במדינת ישראל - סימפוזיון בהשתתפות הרב יעקב מדן, הרב אלישע אבינר ופרופ' ידידיה שטרן - מומלץ מאד.
- בין חביב אדם לחביבין ישראל - סימפוזיון בהשתתפות הרב משה ליכטנשטיין, הרב שלמה ברין, הרב אורי שרקי והרב איתיאל גלעדי (לצערי בדיון זה לא כל הדוברים התמקדו באותם נושאים. חלקם היו מאד תיאורטיים וחלקם היו מאד מעשיים ולא תמיד הם נפגשים. אף על פי כן נהנתי מרוב הדוברים, גם אם לא מהמפגש ביניהם).

היום קיבלתי במייל את דבריו של הרב יעקב אריאל בנושא:
הנושא מורכב ומסובך ואין בו תשובה חד-משמעית. לכן לא ניתן לתמצת אותו במשפט אחד או שנים. אלא יש לראותו מזוויות שונות.

א. השכרת דירה לגוי מותרת, חוץ מלעובד ע"ז שמכניס את פולחנו לתוך הבית. בימינו אין כמעט תופעה כזו (יו"ד סי' קנא ס"י). כהוראת שעה ייתכן שיש מקום, מסיבות ביטחוניות ואחרות, לאסור גם השכרה, לפי שיקול מקומי ונקודתי, אולם מבחינה הלכתית עקרונית אין שום איסור בהשכרה.
ב מכירת דירה לגוי אסורה מכמה סיבות: א. לא תחנם. ב. לא ישבו בארצך. (לדעת הרמב"ם הל' ע"ז פ"י). ג. והארץ לא תימכר לצמיתות (לדעת הרמב"ן ספר המצוות לאוין רכז)
ג. יש אומרים שמותר למכור נדל"ן למאמינים בא-ל אחד ולא עוברים על לא תחנם (בהתר המכירה בשביעית מסתמכים על כך אולם רק בתורת סניף ולא כנימוק עיקרי). וכמו"כ לדעת הכס"מ ייתכן שלגוי שאינו עובד ע"ז לא עוברים על לא ישבו בארצך גם לדעת הרמב"ם.
ד. מדינת ישראל התחייבה כלפי תושביה וכלפי העולם כולו להיות מדינה יהודית ודמוקרטית שבה יש שווי זכויות לכל אזרחיה. היא אינה רשאית אפוא עפ"י חוקיה לאסור מכירת קרקעות לנוכרים.
התחייבות זו מאפשרת למדינה להיות מוכרת ע"י העולם כמדינה דמוקרטית ומתקדמת. הפרת הבטחה זו עלולה להוציא את המדינה ממסגרות בין-לאומיות ולהופכה למצורעת חלילה. היא תוקע מעל כל במה אפשרית ושונאינו ינצלו זאת במלוא עוצמתם. דיינו בעמידתנו האיתנה מול העולם כולו ברחבי יהודה ושומרון, ואין להוסיף על כך ולתת חרב ביד שונאינו להורגנו. אין למדינה כוח לעמוד לבד מול כל אומות העולם. (דרום אפריקה, שמצבה הכלכלי היה טוב לאין ערוך משלנו, לא יכלה לעמוד בלחץ הבין-לאומי ובסנקציות שהוטלו עליה. והשלטון נמסר למקומיים...)
לדעת הרב הרצוג זהו שיקול של פיקוח נפש שמותר בגללו לעבור על איסור לא תחנם.
ה. אפליה כלפי נוכרים בארץ עלולה לגרור אחריה תגובות דומות כלפי יהודים בארצות הגולה.
ו. מאידך, מאותו נימוק של פיקוח נפש, פיזי ורוחני, מחויבת המדינה לשמור על עם ישראל ולהבטיח את קיומו בארצו. אי לכך, במקומות בהם יש סכנה לריבונותו של עם ישראל בארצו הן כעם והן כיחידים, הן מבחינה פיזית והן מבחינה רוחנית, חוזר איסור לא תחנם למקומו.
וזו לשונו של הרב הרצוג שם:
"מובן מאליו שזה לא נאמר אלא על מכירה באקראי, אבל אם תהא נשקפת מצד זה סכנה של נישול ישראל מקרקע ארץ ישראל, חייבת המדינה לעשות הגבלות מיוחדות." יעוי"ש.
ז. לצערנו אין שוויון בקיום החוק והדמוקרטיה אינה מאוזנת. על יהודים חל חוק השוויון במילואו, אולם כלפי המיעוטים יש התעלמות מאיסורים ואיומים שהם מטילים על מוכרי קרקעות ליהודים.

אחרי שכל הדברים הללו נאמרו, זה ברור שגם אם אין איסור של "לא תחנם" או של "לא ישבו בארצך" (וזה שכותבי המכתב אפילו לא רמזו לכך שיש האומרים שאיסורים אלו לא חלים על המציאות שלנו כיום, הוא פשוט הרמה להנחתה בעיני), רוב היהודים בארץ אינם מעוניינים להיות שכנים של ערבים. נתון זה מופיע בכל סקר שנערך בנושא. לא רק זה, אלא שאפשר לשער שרוב היהודים בארץ מעוניינים למנוע התפשטות ערבית בערים מעורבות ובמקומות תורפה (כבשכונות ירושלים). אז האם לא היה יותר נכון, הן מבחינת האמת והן מבחינה ציבורית, לכתוב במכתב שמדין "ואהבת לרעך כמוך" כמוך אסור להשכיר או למכור בית לערבים, לפחות כל עוד אדם לא נמלך באנשי שכונתו? כלומר, למה לדבר בקודים שהציבור לא בהכרח מבין ושאינם פשוטים (ואולי אף אינם נכונים), כשאפשר להציג את הנושא באופן הכי פשוט וברור - אם אינך מעוניין בשכן ערבי, אל תשכיר/תמכור את הבית שלך לערבי?

תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: צחי תאריך: 13/12/10, 22:39:36


אז למה לדעתך הם השתמשו דווקא ב'לא תחנם' הבעייתי בהקשר שלנו והתעלמו ממורכבות הסוגיה ולא דברו על מצוות 'ואהבת' שלכאורה יותר פשוט להפעיל במקרה שלנו?





שם השולח: מישקה תאריך: 13/12/10, 22:42:20


המובא בסעיף ג' הינו חלש מאד מבחינה הלכתית, לכל מי שבקיא בשיטות הראשונים בעניין הזה (גם הרב קוק לא הזכיר זאת אלא במכתב אחד בלבד לרידב"ז וגם זה על דרך אגב, ואפשר שנתוודע בינתיים שהמובא בב"ח היה תוצאת הצנזורה ותו לא). ולכן אין מה להתפלא על שכותבי המכתב לא התייחסו לזה.





שם השולח: moti תאריך: 14/12/10, 01:09:44


כדאי להוסיף קישור לדברי הרב ליכטנשטיין שהופיעו היום באתר כיפה:
http://www.kipa.co.il/now/show.asp?id=41679





שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 14/12/10, 07:15:25


לא ידעתי כמה להרחיב בנושא בגוף הפוסט, אז אני אשלים בתגובות את מה שלא כתבתי שם. העניין הוא כזה, בכל הנוגע למצוות "לא תחנם" ו"לא ישבו בארצך" ישנו חילוק ברור בין חובתו של היחיד לבין חובתו של השלטון. כך לכאורה צריך להבין את החילוק שעושה הרמב"ם בין "ידנו תקיפה" (דהיינו, יש שלטון יהודי) ל"אין ידנו תקיפה" (אין שלטון יהודי, והעניין מסור לפרט). המכתב מנוסח ליחיד ולא לשלטון, אז לכאורה מבינים הכותבים ש"אין ידנו תקיפה". אך אם זה המצב, ברור שיש כל מיני קולות ליחיד במצבים משתנים (מה היו החותמים אומרים על אדם שצריך למכור את דירתו כדי לממן ניתוח מציל חיים לבתו והיחיד שמוכן לקנות את הדירה זה גוי?). הרי שעת הדחק שהשתמש בו הרב קוק זצ"ל הוא בודאי יכול לשמש גם את היחיד. אך אם סוברים הכותבים שבעצם ידנו תקיפה אך בגלל שהשלטון לא פועל כהלכה (אמירה בעייתית בפני עצמה) אז אנחנו פונים ליחיד, במטרה שזה יחלחל כלפי מעלה, או אז בודאי ובודאי שקיימים כל דבריו של הרב הרצוג שהשלטון צריך לקחת בחשבון (וממילא האמירה כי השלטון אינה פועלת כהלכה אולי אינה נכונה).
בדברים אלו יש מעין תשובה למישקה - אני מקווה שהם ברורים מספיק.

צחי,
אני יהודי. אני הרבה יותר מוכשר בשאלות מאשר בתשובות.





שם השולח: מישקה תאריך: 14/12/10, 10:21:00


לא הבנתי את החילוק שאתה עושה. אפשר להסכים שיש הבדל בין גדר היחיד לגדר השלטון, אבל מה הקשר בין ידינו תקיפה או לא לבין האיסור על האדם הפרטי? (והסוגריים שלך, אני שמעתי פעם איזה כלל, משהו כמו "פיקוח נפש דוחה את כל התורה"... אז מה הראיה ממקרה כזה? ואגב אכן הרב אריאל מסתמך על זה, על פי דברי הרב הרצוג, כשהוא אומר שלנקוט מדיניות ציבורית כזו בימינו זהו פיקוח נפש. וגם זה אינו עניין ליחיד, אבל הוא עניין לפרסום מודעות פומביות כמובן. ואגב אם תקרא את מאמר הרב הרצוג בתחומין, תראה שהדיון שלו כללי מאד ולא הגיע לידי מסקנות סופיות. אלא שאין זה מונע אותנו לומר שהדבר נכון למעשה, וכדברי הרב אריאל).





שם השולח: דרור תאריך: 18/12/10, 19:11:49


מצטער, אבל כל העניין הז לא משכנע. בין אם היו מביאים את דין ואהבת לרעך כמוך ובין כל דין אחר, יש דברים שאין צורך לפרסם ברבים.
יש המון נושאים הלכתיים שנוח מאוד לא להתייחס אליהם: תארו לעצמכם ש50 רבנים היו מוציאים פסק הלכה, שע"פ השולחן ערוך וההלכה היהודית אסור להגיש אוכל ליהודים שלא מברכים לפני, להשכיר מכוניות למחללי שבת או להשכיר בתים למי שלא מקיימים טהרת המשפחה. הרי הכל נכון לפי ההלכה, ובכל זאת איש לא מפרסם זאת מכל מיני טעמים.
בענייננו, אם ממילא רוב היהודים לא מעוניינים לגור ליד ערבים (אגב גם ערבים לא משכירים ליהודים בישוביהם), שב ואל תעשה עדיף.