יום שבת, 24 באפריל 2010

מה נכלל ב"דברי תורה"?

משנת רבי חנינא בן תרדיון בפרקי אבות (פרק ג משנה ג):
רבי חנניה בן תרדיון אומר, שניים שהיו יושבין, ואין ביניהן דברי תורה--הרי זה מושב לצים, שנאמר "ובמושב לצים, לא ישב" (תהילים א,א). אבל שניים שהיו יושבין, ועוסקין בדברי תורה--שכינה עימהם, שנאמר "אז נדברו יראי ה', איש אל ריעהו; ויקשב ה', וישמע . . ." (מלאכי ג,טז).

רש"ר הירש דן בשאלה מה נחשב בתוך "דברי תורה" האמורים במשנה, שמי שלא עוסק בהם הרי זה מושב לצים (נדפס בסידור ע"פ רש"ר הירש בהוצאת מוסד הרב קוק):
בלאו הכי אי אפשר לומר ש"דברי תורה" כאן משמע במובנו המצומצם. שניים שאמנם אין ביניהם דברי לימוד תורה, אך דנים, כיצד לנהוג כדי לקיים מצוה על צד היותר טוב, הרי הם בודאי אינם "מושב לצים"! וכן מעיר הריעב"ץ בפירושו על משנה זו [אני לא מצאתי שם - אשמח אם מישהו יכול להראות לי היכן הוא אומר זאת], שבשום פנים אין לומר, ששיחת חולין בעניינים הדרושים לחיי האדם דינה כ"מושב לצים". אלא בהחלט מדובר כאן באנשים שמשיחים בדברים בטלים במקום לעסוק בדברי תורה.
סבורים אנו, איפוא, ש"דברי תורה" כאן משמעותם: הן חוקי התורה ודיניה והן הנחות יסוד למעשים המעצבים את הנסיבות האנושיות ולכל הדברים המתפתחים לפי הנחות יסוד אלה ולפי רוחם.

הרבי מליובביץ' דן בשאלה אחרת במשנה זו (פרקי אבות עם ביאורים ואמרות קודש מכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש, הוצאת קה"ת):
לכאורה מדובר כאן בשני קצוות מנוגדים, בקצה אחד "שכינה שרויה" ובקצה הנגדי "מושב לצים". וצריך להבין מדוע בהעדר "שכינה שרויה" הופך המעמד ל"מושב לצים"? הרי די בכך שנאמר כי אם אין ביניהם דברי תורה אזי אין "שכינה שרויה ביניהם", אך מה עושה זאת לחמור כל כך - "מושב לצים"?
ויש לומר שבדבריו מעמיד אותנו התנא על יסוד גדול וחשוב והוא: שבין דרך הישר להפך ממנה, אין "אמצע". כאשר יש סטיה מדרך הישר התוצאה הישירה והמיידית היא - דרך רעה.

האם בהכרח יש כאן מחלוקת או שיכול להיות שהרבי מליובביץ' מסכים לדברי רש"ר הירש?

תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: חגי תאריך: 25/04/10, 06:43:53
מופיע בפירוש ר' יוסף יעב"ץ לאבות:

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41541&hilite=0a69bc75-519d-491e-9218-d6b12cfddd73&st=%D7%94%D7%A8%D7%99+%D7%96%D7%94+%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%91+%D7%9C%D7%A6%D7%99%D7%9D&pgnum=52

"מפני שלא אמר ואין עוסקים בתורה כמ״ש בסוף, אמרו בזה שהרצון בו ע"ד וכל מעשיך יהיו לשם שמים, שצריך האדם לכוון כל מעשיו שיצא מהם דבר לעבודת הבורא . ופירוש יושבים ועוסקים בסחורותם...כי דברי תורה פסוק או הגדה או שמועות פשוטות".
אני מבין שגם אם אדם עוסק בסחורתו מספיק שיזכיר איזה פסוק או הגדה והשיחה תחשב כ"דברי תורה"

שם השולח: רועי תאריך: 25/04/10, 10:38:07
יש פה לפחות שתי נקודות.
היעב"ץ לא מסכים עם הפשט של הרבי מליובביץ'.
אצלו יש שלוש דרגות: כלום, דברי תורה ועסק בתורה.
אם יש דברי תורה, זה לא זבחי מתים, אבל גם לא שכינה שרויה.

חגבי התפיסה החב"דית, היא קיימת בדיוק כך גם בתניא. אלא שגם שם כמו פה, יש את הכותרת שהיא או-או, ורק כשנכנסים לפרטים היא _נראית_ עם קצת יותר אפרוריות.

שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 25/04/10, 16:56:11
צר לי אבל אני לא רואה את זה בדברי הריעב"ץ. הריעב"ץ כותב ששניים שיושבים צריך להיות ביניהם לפחות דברי תורה - אחרת זו מושב לצים (הם אינם נצרכים לבוא לידי עוסקים בתורה, אבל כן נדרש מהם להיות דברי תורה ביניהם).
אבל רש"ר הירש הבין מהיעב"ץ ש"שבשום פנים אין לומר, ששיחת חולין בעניינים הדרושים לחיי האדם דינה כ"מושב לצים"". היעב"ץ דורש שיהיה דברי תורה ביניהם ואם אין אז שיחת החולין יכולה להיות מושב לצים.
כך אני מבין את דבריו.

שם השולח: חגי תאריך: 26/04/10, 07:06:00
הרש"ר הירש מדבר על שנים שנועדים כדי לקיים מצווה, ופשוט שיהיה איזה דבר תורה מינימלי בדבריהם (ולו בהזכרת המצווה) ואז הוא מעיר שהריעב"ץ מזכירבתחילת דבריו "שכל מעשיך יהיו לשם שמים" וניתן להבין ממנו שאפילו עיסוק בעניני העוה"ז יכול להחשב למצווה, ודי לשלב בו איזה קישור קל לתורה כדי לא להחשב "מושב לצים".

אני חושב שזאת מחלוקת עתיקה - הרמב"ם בפירוש על אבות א' י"ז מדבר על 5 חלקי הדיבור, שאחד מהם זה דיבור רשות, והיו שחלקו עליו (אני לא זוכר מי) וטענו שאין דיבור רשות.