יום ראשון, 9 במרץ 2008

תמחה את זכר עמלק

ברשימת התפוצה של הרב "מענה לשון" נשלח הקטע הבא שהוא מענייני דיומא: אם קוראים את המילה זכר שבפרשת זכור בצירי או בסגול תחת האות ז'. הקטע הוא מתוך סיכום מאמרו של יצחק ש' פנקובר - "מנהג ומסורה" בתוך: עיוני מקרא - בר אילן (עמ' 116 - 123):


עוד בעניין זה כדאי לעיין במאמרו המקיף של הרב מרדכי ברויאר במגדים י' (כאן) שמוכיח שיש לקרוא דוקא בצירי ולא בסגול. (ותימה גדולה על בעל ה'פסקי תשובות' שבכלל לא הרגיש צורך להזכיר את דברי המדקדקים וחוקרי המסורה בעניין זה שי"א שהוא מצווה מן התורה).

ומעניין לעניין באותו עניין. בערב שבת זכור אשתקד פניתי לרב דוד לאו, רב העיר מודיעין, בשאלה בדבר בית כנסת שרוב המתפללים בו הינם אשכנזים ומיעוטם ספרדים ויש בבית הכנסת ספר תורה ספרדי הנחשב מהודר מאד וספר תורה אשכנזי הנחשב פחות מהודר, מאיזה ספר עדיף שיקראו בשבת זכור. הרב לאו ענה לי שכיוון שרוב המתפללים הינם אשכנזים, בשבילם ההידור היותר גדול הוא בזה שהכתב בס"ת הוא כפי מנהג אבותם ולכן עדיף שיקראו בס"ת אשכנזי. לאחר מכן הוא שאלני כיצד אני, כבעל קריאה, נוהג לקרוא בעניין החזרה על תיבת זכר. עניתי לו שכיוון שבכל השנה אני קורא בביטוי ספרדי ואיני מבחין בין צירי לסגול, כפי מנהג הספרדים, כך אני עושה גם בשבת זכור. הרב לאו סבר שאינני נוהג כהוגן וכיוון שיש אחוז גבוה של אשכנזים בציבור יש להקפיד בקריאה זו כן להבחין בין הצירי לסגול וכיוון שכך יש גם לחזור פעמים על המילה "זכר" כפי שכתב המשנ"ב.
נזדמן לי באותה שבת להיות גם במניין אחר ושם קרא בעל קורא (שאיננו בן-תורה) את כל הקריאה מבלי להבחין בין צירי לסגול (גם בפרשת זכור) ורק במילה "זכר" הוא ראה צורך לחזור על המילה בהבחנה בין צירי לסגול. אותו בעל קורא היה אדם שאיננו מצליח לבטא כהוגן את אחת מהאותיות השורקות, והתלבטתי האם ראוי שהציבור יקפיד לשמוע קריאה זו דוקא מבעל קורא אחר שכן מבטא באופן ברור את כל האותיות. [מסברא נראה לי שאין צורך להקפיד בכך מכמה טעמים אך הדבר לא מסודר אצלי].
נסיים עניין זה בעוד משהו ששלח הרב "מענה לשון" בשם ר' איל לוגסי:
שאלו פעם אחד מזקני החסידים, כיצד נהגו בבית מדרשו של רבו לקרות בפרשת זכור: זכר או זייכר, אמר לו אותו חסיד, רבנו לימדנו שזה לא כל כך משנה זכר או זייכר, העיקר שיהי' - תמחה!

אין תגובות: