יום שני, 18 בפברואר 2008

תורת אמת היתה בפיהו

ב"הרהורים בלוג" מובאת קושיה מראש ישיבה לאמריקאים בירושלים. ראש הישיבה הוא אדם, שעל פי מכריו ותלמידיו, קרא ושנה ושימש תלמידי חכמים. הקושיה, לדברי המקשן, היא "סתירה ברורה" בין דברי הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה לבין דברי ר' אברהם בן הרמב"ם במאמר על אודות דרשות חז"ל. מתוך קושיא זו ונוספות הכותב מעוניין לעורר חשד שמא לא ר' אברהם הוא מחבר המאמר. דברי הכותב ב"הרהורים בלוג", ככל הידוע לי, פורסמו לבקשתו וביזמתו.

הסתירה, לדברי אותו ראש ישיבה, היא בהבנת המימרא הבאה בגמרא בחולין (קכד ע"א):
א"ל: האלהים! אי אמר לי יהושע בן נון משמיה לא צייתנא ליה!

הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשניות (עמ' ח' במה' ר"י קאפח):
ובזה (האפשרות לקבוע הוראת שעה -ר.צ.) בלבד נבדל הנביא משאר בני אדם בתורה, אבל בעיון ובדין ובחקירה בדיני התורה הרי הוא כשאר החכמים הדומים לו שאינם נביאים, ואם יפרש איזה פירוש, ויפרש מי שאינו נביא פירוש אחר, ויאמר הנביא אמר לי ה' כי פירושי הוא הנכון אין שומעין לו, אלא אפילו אלף נביאים שכולם כאליהו ואלישע פירשו איזה פירוש, ואלף חכמים וחכם אחד פירשו היפך אותו הפירוש - אחרי רבים להטות, ועושים כדברי האלף חכמים וחכם, לא כדברי האלף נביאים מופלגים, וכך אומרים חז"ל: האלהים אלו אמרה לי יהושע בן נון בפומיה לא הוה ציתנא ליה ולא שמענא מניה... כוונתם בכך שאין תוספת וגרעון בתורה מצד הנבואה בשום פנים.

רבי אברהם בן הרמב"ם במאמר על אודות דרשות חז"ל (עמ' פד במה' ר"ר מרגליות):
אתה רואה החכמים במה שלא נתברר להם מדרך סברתם ומשאם ומתנם אומרים: האלהים אלו אמרה יהושע בן נון לא צייתנא ליה, כלומר לא הייתי מאמין בזה ואע"פ שהוא נביא, כיון שאין בידו יכולת להודיע הענין בכוונה מדרך הסברא והמשא והמתן והדרכים שבהם ניתן התלמוד להדרש, ודי בזה ראיה ומופת.

אשמח מאד אם אחד הקוראים יוכיח שטעיתי בדברים שאני עומד כעת לכתוב.
כאשר ראיתי את הקושיא לראשונה חשבתי שאולי מפני מיעוט התבונה שיש בי, אינני מצליח להבין משהו בסיסי, ואולי זה מפני השנים הרבות שעברו מאז שחבשתי את ספסלי בית המדרש. אך לאחר מחשבה ואחר שכל מי שהראיתי לו את הדברים לא הצליח להסביר לי מה בדיוק "הסתירה הברורה", התחלתי להבין שכנראה הפגם, הפעם, איננו בי. הסיבה שאני מפרסם את הדברים האלה, היא בגלל שאני חושב שזה צריך להוות תמרור אזהרה לכל אדם שלומד תורה. ה"קושיא" הנ"ל לא נשאלה תוך כדי לימוד ולא על מנת להגדיל תורה, אלא על מנת לנסות ולפגוע בהצלחתו של אדם אחר בשם ר' נתן סליפקין. חז"ל אומרים (פרקי אבות פ"ו) שכל הלומד תורה לשמה נהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה, ממקרה זה רואים בדיוק את הצד השני: כל הלומד תורה שלא לשמה מסתלקת ממנו התושיה והבינה. שהקב"ה יצילנו שלא נגיע לא לידי נסיון ולא בזיון.

אין תגובות: